Guittine
Daf 48b
הלכה: גֵּט קֵרֵחַ הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו כול'. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כְּתִיב וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר וגו'. 48b וְאֶת זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר.וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחוּקִּים. חוּקִּים וּמִצְוֹת בֵּין זֶה לָזֶה. שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. פָּשׁוּט עֵדָיו לְרוֹחְבּוֹ. מְקוּשָּׁר עֵידָיו לְאוֹרְכּוֹ. אָמַר רִבִּי אִידִי. בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר הָעֵדִים חוֹתְמִין וּבִלְבַד מִלְּמַעֲלָן. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא סִייֵף. סָבַר רַב נַחְמָן לְמֵימַר. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ לְמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מָחַק וְחָזַר וְזִייֵף. סָבַר רַב הוּנָא. מְקוּבָּל עָלַי מְקוּבָּל עָלַי שְׁנֵי פְעָמִים פּוֹסֵל בָּהּ. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא כָתַב דְּבָרִים אֲחֵרִים וְחָזַר וּמָחַק וְזִייֵף. סָבַר רַב הוּנָא. מַחַק פָּסוּל אֲפִילוּ קִייֵם.
Traduction
D’où sait-on qu’il y a divers modes de rédiger l’acte de divorce? Il y est fait allusion, dit R. Imi (325)J, (Baba Batra 10, 1) ( 17c), par ce verset (Jr 32, 11): J’ai pris l’acte (le libellé) de l’acquisition, celui qui était cacheté, avec l’ordre de vente et les stipulations, et l’acte ouvert (public). Or, par ''acte cacheté'', on entend celui qui est fermé par des liens (ou des plis); par ''ouvert'', celui qui répond au type habituel; les termes suivants indiquent qu’il y a parfois certaines conditions spéciales à l’acte, et un tel acte sera confirmé par deux signataires tel autre le sera par trois témoins; un tel sera contresigné à l’intérieur, et tel autre (plié) le sera à l’extérieur. R. Aba dit au nom de R. Juda: l’acte simple est celui que les témoins contresignent en largeur (dans le sens de l’écriture), et l’acte compliqué est celui qu’ils signent en longueur (en travers, et à l’extérieur). R. Idi ajoute: entre un pli et l’autre, les témoins signent, et ils devront avoir soin de signer sur le haut du feuillet. N’y a-t-il pas à craindre que l’auteur du contrat en ait fait mauvais usage (en inscrivant ce qu’il voulait au bas de la pièce)? -Non; car, pense R. Nahman, les témoins n’apposent leur signature au bas de l’acte qu’après avoir lu d’abord ce qui est au-dessus, savoir qu’un tel, fils d’un tel, assume sur lui tout ce qui est écrit précédemment (il n’y a donc pas d’addition possible). -Mais n’y a-t-il pas à craindre que l’auteur de l’acte efface son engagement et falsifie ensuite l’acte? -Non, dit R. Houna; car, s’il se mettait une seconde fois à écrire les termes ''j’en prends l’engagement'', il rendrait l’acte impropre. Cependant, n’y a-t-il pas à craindre que l’homme inscrive d’autres détails conditionnels, qu’il ferait suivre de la formule ''j’en prends l’engagement''? -Non, car R. Houna est d’avis que l’action d’avoir effacé des termes rend la pièce impropre, lors même qu’ensuite on maintient la phrase effacée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ומנין לגט המקושר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות:
כתיב. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:
את החתום זה המקושר. לפי שהוא צרור וחתום בקשריו:
ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:
את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחוקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:
פשוט עדיו לרחבו. חתומין לרחבו של שטר כפי כתב השטר:
עדיו לארכו. אם היה כתב השטר ערב עדיו חותמין מבחוץ שתי וחוחמין ממטה למעלה ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:
אמר רב אידי. רב אידי פליג וס''ל בין קשר לקשר חותמין העדים מבחוץ ובלבד מלמעלן על הכרך כדפרישית במתני' דלעיל. ובגט פשוט גריס רב הונא בהא:
וחש לומר שמא זייף. אם העדים מלמעלה בין קשר לקשר חותמין ניחוש שמא זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:
סבר רב נחמן. ושם הגי' רב הונא וכן נראה מדלקמן:
אין העדים חותמין מלמטן עד שיקראו בו למעלן. כלומר עד שיראו מתחילה בשטר אני פ' בן פ' מקבל עלי שכתוב בסוף השטר שריר וקים שהוא מקבל ומקיים כל מה שכתוב למעלה ואין יכול עוד להוסיף אחר זה:
וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף. מחק לאו דוקא אלא שמא יוסיף בזיוף אחר שכתב מקובל עלי ויחזור ויכתוב עוד מקובל עלי פעם אחרת אחר הזיוף ומשני סבר רב הונא מקובל עלי ב' פעמים פוסל בה דלא כתבינן אלא חד שריר וקים והיכא דאיכא תרי ניכר הזויף:
וחש לומר שמא כתב דברים אחרים. ויחזור וימחוק מקובל עלי שכתב מתחילה ויכתוב אחר דברים אחרים שהוסיף מקובל עלי דהוא שריר וקים:
סבר רב הונא מחק פסול. כל הילא דאיכא מחק פסול אם הוא במקום שריר וקים ואכי' קיים אח''כ המחק אינו מועיל אא''כ היה המחק באמצע השטר:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית בָּהּ תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כַּמָּה קוּפִּין דְּעוֹבְדָא הֲוָה עֲלִיל קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְקוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וְאִינּוּן אָֽמְרִין. פּוּק וְשַׁלֵּם כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
Sur l’avis de la Mishna, disant que ''la femme qui s’est remariée après avoir été divorcée par un acte chauve devra rester séparée des deux maris'', R. Yohanan observe que cette femme n’est pas tenue de se séparer d’eux. R. Imi dit: de nombreux faits d’unions conclues à la suite d’un tel divorce ont été soumis à la décision de R. Yohanan et de R. Simon b. Lakish; et ceux-ci ont déclaré qu’il suffit en ce cas de faire compléter l’acte en question, selon l’avis de R. aqiba.
Pnei Moshe non traduit
לית בה תצא. אמתני' דקתני לעיל קאי כנסה בגט קרח תצא ואמר ר' יוחנן דלא תנינן תצא אלא אם קשריו מרובין מעדיו מהני השלמה:
כמה קופין דעובדא. כמה קופות וחבילות של הלכה למעשה שבאו לפני ר''י ור''ל בגט קרח וציוו להשלים עליהן וכר''ע בקרובים:
Guittine
Daf 49a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָתְנִיתָא בִּמְחוּסָּר עֵד אֶחָד וּבִלְבַד מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעֲלָן. שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָן פָּסוּל. וְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַטָּה כָשֵׁר. רִבִּי מָנָא בָעֵי. עָד כְּדוֹן בִּרְצוּפִין. הָיוּ מְסוּרָגִין. כַּיי דָּמַר. נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט. וָכָא כָּאן. הָיוּ תִשְׁעָה. מַתִּיר שְׁנַיִם וּמְחַתֵּם שְׁנַיִם. אוֹ אֵין שְׁנֵי הָעֵדִים בְּגֵט הַמְקוּשָּׁר כְּלוּם. הָיוּ חֲמִשָּׁה. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא מַתִּיר אֶחָד וּמְחַתֵּם אֶחָד. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. הַתָּרָתוֹ מַתִּרָתוֹ. 49a וּכְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַתּוֹרֶף כָּשֵׁר. שֶׁאֲפִילי קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ חוֹתֵם. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁקּוֹשֵׁר כוּלְּהֶם וְאַחַר כָּךְ חָֽתְמוּ שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם קוֹשֵׁר שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוּנִים וְחוֹתֵם אֲפִילוּ מְקַשֵּׁר וּמְחַתֵּם כַּמָּה כָּשֵׁר. הִילְכְתָא. גֵּט הַמְקוּשָּׁר בְּקֶשֶׁר וְאַחַר כָּךְ מְחַתֵּם. הָיָה מְקַשֵּׁר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְחַתְּמָן. פְּשִׁיטָה רִאשׁוֹן וְשֵׁינִי לֹא נִמְצְאוּ חֲתוּמִין בְּגֵּט הִמְקוּשָּׁר.
Traduction
– R. Yohanan dit: lorsque la Mishna est d’avis que chacun peut compléter un tel acte en le signant (si le nombre des plis est supérieur à celui des signatures), il s’agit du cas où il ne manque qu’une attestation par rapport au nombre des plis, avec la restriction suivante: s’il s’agit d’un défaut du nombre supérieur à 3 (savoir pour 4 plis, ne portant que 3 signatures), on peut compléter l’omission en intercalant au besoin une signature d’un témoin impropre d’ordinaire à cet effet; mais s’il s’agit d’une défectuosité pour un nombre de 3 et au-dessous (savoir de 3 plis n’ayant que 3 signatures), il faut compléter la signature omise par celle d’un témoin apte à signer. R. Mena demanda: on sait ainsi quelle est la règle lorsque les signatures se suivent dans un ordre régulier (d’une part, celles qui proviennent de témoins valables; d’autre part, celles qui sont impropres); mais quelle est la règle si ces témoignages se suivent en désordre (une valable alternant avec celle qui est impropre)? La présence d’attestations impropres, fut-il répondu (326), (Gitin 1, 4), ne fait pas considérer l’acte comme revêtu d’attestations trop éloignées du texte; car les noms apposés là indûment ont, au contraire, pour but de confirmer la validité de l’acte (en ne laissant pas d’espace en blanc), et il en sera de même pour notre cas de succession des signatures en désordre. S’il y a 9 plis contenant seulement 5 attestations (soit une omission de 4 noms), sera-t-il permis de défaire 2 des plis, puis adjoindre 2 signatures même impropres (de façon à équilibrer les attestations avec les plis), ou n’est-il pas permis, sur un tel acte, d’ajouter plus d’une signature impropre? (question non résolue). Si l’acte a 5 plis (et qu’il contienne seulement 3 signatures), il est évident qu’il sera permis de défaire un pli, puis d’ajouter une attestation même impropre (327)Selon la règle énoncée plus haut, pour trois attestations et au-dessus, on peut les compléter par un nom quelconque. Il se trouve donc que l’action de défaire ce pli entraîne aussi sa libération (328)''Il est indispensable, dit le Qorban 'edâ, de ne pas avoir un vide, sous peine de laisser l'acte '''' chauve ''''''. Ce dernier avis est conforme à celui de R. Hanania b. Gamliel, car un enseignement dit: un acte simple, contresigné par les témoins au dos de l’acte, et un acte avec plis, contresigné par les témoins à l’intérieur sont déclarés impropres selon R. Hanina b. Gamliel, l’acte à plis, contresigné à l’intérieur reste valable, puisqu’il est facile d’en faire un acte simple en redressant les plis (donc, c’est, selon lui, qu’en redressant les plis on rend à l’acte sa valeur). L’acte écrit irrégulièrement reste valable, lors même qu’après la formation des plis, les signatures sont apposées ensemble (non au fur et à mesure des plis faits). C’est vrai, toutefois, lorsque tous les plis ont été faits à la fois, puis les premiers témoins ont signé (il faut alors, ou compléter le nombre d’attestations équivalant à celui des plis, ou défaire ceux-ci); mais lorsqu’après avoir fait 3 plis ils ont été contresignés, on peut ajouter de nouveaux plis, qui seront contresignés au fur et à mesure, et l’acte restera valable pour n’importe quel nombre ultérieur. La règle de principe est, pour l’acte de divorce avec plis, de les faire d’abord, puis de laisser signer. Si au fur et à mesure de chaque pli fait, la signature est apposée aussitôt, il est évident que l’apposition de la première et de la seconde signature a lieu sur un acte non encore compliqué (pouvant être encore classé comme simple).
Pnei Moshe non traduit
מתני'. דקתני הכל משלימין עליו אם היה קשריו מרובין מעדיו דוקא במחוסר עד אחד ממנין קשריו אבל אם היו מחוסרין שנים או יותר אין משלימין בו בפסולין אלא אחד פסול וא' כשר:
ובלבד משלשה ולמעלן. והא דמשלימין בפסול דוקא אם החסרון מג' ולמעלה כגון שהיו ארבעה קשרים וג' עדים דאז יכול להשלים הרביעי בפסול וכדמפרש ואזיל:
שנים ושלשה למעלן. כלומר אם חסרון העדים הוא שנים או שלשה והחסרון הוא למעלה מג' קשרים ועדים כדאמרן:
פסול. כלומר בכה''ג יכול להשלים בפסול לפי שהשלשה קשרים ועדים שהן מדין המקושר כשרים וכתיקונו הוא וכל שהוא משלשה ולמעלה משלימו בפסול ומיהו בחד פסול דוקא והשאר בכשרים כדלעיל:
ואחד משלשה ולמטה. ואם חסר עד א' מג' ולמטה שהיו כאן ג' קשרים ושני עדים:
כשר. כלומר צריך להשלים בעד כשר דוקא וטעמא דבעינן שלשה במקושר כשנים בפשוט מה התם שנים כשרין בעינן אף במקושר ג' כשרים בעינן:
רבי מנא בעי ע''כ ברצופין. ה''פ עד כאן לא פסלינן להשלים החסרון אם הם שנים או יותר בפסולין כי אם בפסול א' דוקא והשאר בכשרים כדאמרן לעיל אלא בשהיו הפסולין חתומין רצופין זה אחר זה וטעמא דילמא אתו לקיומי בתרי פסולים וחד כשר דשמא הב''ד לא יכירו אלא חתימת ב' הקרובים או הפסולים ואחד מן הכשרים והן לא ידעו שהן קרובין או פסולין ונמצא שתתקיים בעדו' פסולה:
היו מסורגין. מהו אם חתמו בסירוגין אחד כשר וא' פסול א' כשר וא' פסול אם בזה נמי לא מכשרינן אלא חד קרוב או פסול או אפילו טובא נמי:
כהאי דאמר. כלומר דפשיט הש''ס כהאי דאמר בפרק גט פשוט גבי הרחיק העדים מן השטר ב' שיטין ומילאהו בקרובים כשר שלא באו להעיד אלא להכשירו של שטר שהיו עדיו מרוחקין וכן בשטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אמרינן נעשה בהרחק עדות שלהכשיר השטר באו:
וכא כאן. וה''נ אם הן מסורגין אפילו טובא כשרין דנעשה כהרחק עדות:
היו תשעה. זו בעיא אחריתא היא אם היה כאן תשעה קשרים ואין עליו אלא חמשה עדים ונמצא קשריו מרובין מעדיו בארבעה:
מתיר שנים ומחתם שנים. אם אמרינן דיכול להתיר שני קשרים ומחתם שנים אפילו פסולין כדי שיהו מנין העדים כפי מנין הקשרים או דילמא אין שני העדים בגט המקושר כלום כלומר שהרי אמרנו לעיל שאין יכול להשלים שני עדים פסולין. והיותר נראה דגרסינן כאן היא ארבעה ופירש שאם היו ארבעה קשרים ואין כן אלא שני עדים כשרים ואמרינן לעיל דמשלשה ולמטה אינו יכול להשלים בעד א' פסול והילכך בעי אם יכול להתיר שני קשרים ולחתום השנים כשירים או דילמא אין שני עדים כלום בגט המקושר דשלשה בעינן וכיון שלא התיר כל הקשרים ועדיין שם מקושר עליו בפחות משלשה עדים לאו כלום הוא ולא איפשיטא:
היו חמשה. קשרים ואין כאן אלא שלשה עדים בזה פשיטא שהוא מתיר קשר אחד ומחתם אחד פסול דמג' ולמעלה משלים בעד פסול אחד:
וכר' חנניה בן גמליאל דרחב''ג אומר. וכמו וכו' הוא ועל מתני' דהתם סמיך דקתני פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין רחב''ג אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט שיכול להתיר קשריו ונמצא פשוט הוא וה''נ התרתו מתרתו שאע''פ שקשרו יכול להתירו כרחב''ג:
התורף כשר שאפילו קושר ואח''כ חותם. כלומר דין גט המקושר הוא שאפילו קושר כל' הקשרים ואח''כ חותם.עליהן העדים כשר ולא בעינן דוקא שיחתום מיד אחר כל קשר וקשר ולפיכך מעכבין הקשרים שהם יתר על העדים וצריך להתירן כדי להשוותן עם העדים הא לאו הכי לא מעכב וכדמסיק לקמיה. והא דנקט התורף מפני שהטופס לא היו עושין מקושר כ''א פשוט כדאמר לעיל ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר:
הדא דתימא בשקושר כולהם ואח''כ חתמו שלשה הראשונים. אסוקי מילתא היא כלומר הא דאמרן שצריך להשלים בעדים או להתיר הקשרים בשקשר כל הקשורים ואחר כך חתמו עליו ג' הראשונים כדין המקושר ונמצאו הקשרי' יותר על העדים בהא צריך להשלים או להתיר הקשרים כדי להשוותן עם העדים:
אבל אם קושר ג' הראשונים וחותם. שלא עשה מתחלה אלא ג' קשרים עם העדים עליו כדינו בזה אפילו מקשר ומחתם אא''כ כמה דבעי כשר דכיון שכבר נעשה כהכשרו תו לא איכפת לן במה שנעשה אחר זה ואינו מעכב אם העדים הן כפי הקשרים שעשה אח''כ או לא והיינו נמי דמסיים. הילכו''ת גט המקושר. שאמרנו בקשר כל הקשרים ואח''כ חותם. א''נ הילכות גט המקושר מקשר ואח''כ חותם וזה נמי כשר והיינו הך וכדאמרן:
היה מקשר ראשון ראשון ומחתמן. אחר כל הקשר חתם העד עליו מיד:
פשיטא ראשון ושני לא נמצאו חותמין בגט המקושר. כלומר בזה ודאי הוא שבעוד שלא חתם השלישי עליו עדיין אין לו דין מקושר הואיל והקשרים כולן לא נעשו כאחד ואין עליו עוד אלא ב' עדים ונ''מ שיכול לעשותו פשוט אפי' לרבנן דפליגי עליה דר' חב''ג כשחתמו כבר מבחוץ כדלקמן והכא כיון שהשנים הקשרים לבדן הן שנחתמו אין לו דין מקושר:
מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ וַחֲתָמוֹ מִבִּפְנִים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פָּשׁוּט. אִם בִּשֶׁקְּשָׁרוֹ וַחֲתָמוֹ מִבַּחוּץ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ מִבִּפְנִים וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ מִבַּחוּץ. בְּדָא רִבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. הֵשִׁיב רִבִּי עַל דְּבְרֵי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלָּגֵט. אִם בְּשֶׁקּוֹשָׁרוֹ וַחוֹתָמוֹ מִבַּחוּץ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁקִּשֻּׁרוֹ מִבִּפְנִים וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ מִבַּחוּץ. בְּרַם רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. הֵשִׁיב רִבִּי עַל דִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. אֵי זֶהוּ גוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט. אָמַר רִבִּי בָּא. כַּיי דָּמַר רַב חוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנֵי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בּוֹ לְמַעֲלָן. וְהָא תַנֵּי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרִין כָּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ תֵימַר הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. מְקוּשָּׁר הוּא מְעַכֵּב פָּשׁוּט אֵינוֹ מְעַכֵּב. רִבִּי אָחָא אָמַר. בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם וּמִנְהַג בִּשְׁלֹשָׁה. עוֹשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. מְקוּשָּׁר מֵאֲחוֹרִיו מִנְהָג מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרִיו. עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכו וּמֵאֲחוֹרִיו.
Traduction
A quel cas se rapporte la discussion (précédente entre R. Hanania b. Gamliel et les autres sages)? Si, malgré les plis faits à l’extérieur, les témoins ont signé l’acte à l’intérieur, tous sont d’avis (même les sages) qu’un tel acte peut devenir simple (par l’effacement des plis); lorsqu’au contraire sur les plis faits, les témoins ont signé à l’extérieur, tous sont d’avis (même R. Hanina b. Gamliel) qu’il n’y a plus lieu de le modifier en acte simple (et il reste valable); la discussion porte seulement sur le cas où l’acte comportant des plis a été contresigné d’abord (indûment) à l’intérieur, puis signé de nouveau à l’extérieur. R. Hanina b. Gamliel est alors d’avis qu’on peut faire cet acte simple (en effaçant les plis); les autres sages ne le permettent plus. -Mais, objecta R. Rabbi à R. Hanina b. Gamliel: le corps même de l’acte devrait prouver s’il est simple, ou non (or, les signatures apposées à l’extérieur démontrent bien ce qu’est l’acte). En effet, que prouve le texte de l’acte? Le voici, dit R. Aba, comme l’a dit plus haut R. Houna: les témoins n’apposent jamais leur signature au bas qu’après avoir lu en haut (dans le texte de l’acte) qu’un tel et tel (de qui émane l’acte) assume sur lui tout ce qui est inscrit plus haut. -Mais, fut-il objecté contre l’explication de Rabbi, n’a-t-on pas enseigné que le type des actes est ainsi fait? (Comment donc a-t-il pu répliquer à R. Hanania que le corps de l’acte indique son contenu)? -Non, dit R. Mena, on a seulement dit comment est fait le type des actes à plis. R. Abin dit: même en admettant qu’il n’y ait pas de différence entre l’acte simple et l’acte compliqué, sur ce dernier les dispositions légales sont à maintenir strictement sous peine de nullité (même en cas de fait accompli); tandis que l’acte simple n’est pas aussi sévère. R. Aha répond qu’il s’agit d’additions faites aux règles habituelles: ainsi, l’acte simple est signé d’ordinaire par 2 témoins, et si de plus (à titre additionnel) on veut revêtir cet acte de 3 signatures, c’est un procédé loisible; l’acte plié est signé d’ordinaire au dos, et si par surcroît on veut le faire signer au dos et à l’intérieur, c’est permis.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. השתא מפרש לפלוגתייהו דרחב''ג ורבנן במה פליגי:
אם בשקשרו וחתמו מבפנים. שקשרו בחוץ כדין המקושר אלא שהעדים חתמו מתוכו ולא מאחוריו בזה כ''ע מודיי שיכול לעשותו פשוט שהרי עדיין אין עליו עדים מבחוץ ומה בכך שקשרו הא יכול להתירו:
אם בשקשרו וחתמו מבחוץ. ולא מתוכו בזה כ''ע מודיי ואפי' רחב''ג שאינו יכול לעשותו פשוט שדין מקושר גמור עליו וכשר הוא:
אלא. בהא פליגי שקשרו מבחוץ וחתמו עדים מתוכו וחזרו אח''כ וחתמו גם מבחוץ בדא פליגי דרחב''ג סבר יכול לעשותו פשוט ורבנן סברי שאינו יכול לעשותו פשוט כלומר שאינו רשאי:
השיב רבי על דברי רחב''ג. וכי היאך יכול לעשותו פשוט והא גופו של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא או לא כדמפרש רבי בא לקמיה וא''כ הא גופו של גט מוכיח על זה שהוא מקושר ואינו יכול לשנותו:
איזהו. מאי גופו של גט מוכיח:
כהאי דאמר רב הונא. לעיל שאין העדים חותמין על המקושר אא''כ כתוב בו שריר וקיים וא''כ גוף הגט מוכיא שהוא מקושר שכתוב עליו שריר וקיים:
והא תני. ומקשי הש''ס על דברי רבי שהשיב על רחב''ג והתניא טופס שטרות כן הוא שכותבין עליהן שריר וקיים וקס''ד דבכל טופס שטרות קאמר אפי' בפשוט וא''כ מה זו תשובה על דברי רחב''ג:
טופס שטרות מקושרין כך הוא. קאמר אבל בפשוט איני כן שאינו צריך לכתוב עליו שריר וקיים וא''כ אכתי הויא תשובה על דברי רחב''ג:
אמר רבי אבין. אפילו תימא דבפשוט נמי לכתחילה כותבין שריר וקיים הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו ומיהו במקושר מעכב אפי' בדיעבד פסול אם לא נכתב משום חשש זיוף כדלעיל ובפשוט אינו מעכב וא''כ אין כאן תשובה על רחב''ג שהרי בפשוט נמי כותבין שריר וקיים:
ר' אחא. נמי משני לתשובה שהשיב רבי על רחב''ג:
כמוסיף על ההלכה. כלומר דלא שייך כאן גופו של גט מוכיח אם מקושר הוא או פשוט שאפי' אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בשלשה הכל לשופרא דשטרי כדמסיק:
פשוט. דינו בשנים עדים ומנהג בשלשה כלומר אם רצה לנהוג ולהוסיף עליו עוד עד שלישי עושין אותו בשלשה דאין איסור בדבר וכן במקושר דדינו לחתום העדים מאחוריו:
מנהג מתוכו ומאחוריו. ואם רצה לנהוג ולחתום מתוכו ומאחוריו עושין אותו מתוכו ומאחוריו דמה בכך דבכל כה''ג אמרינן דהכל לשופרא דשטר' הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source